אורן הקוסם והדרקונים השובבים

אורן הקוסם הצעיר, עם גלימתו הכחולה המרחפת ומשקפיו העגולים, נכנס ליער הקסום. פרחים זוהרים הארו על שביל העלים, ופטריות ענקיות שימשו לו כנקודות ציון. הוא נראה סקרן ונרגש, מוכן לכל הרפתקה שתבוא.

פתאום, הוא שמע צחקוקים שובבים וראה קבוצה של דרקונים קטנים עם קשקשים בצבעי סוכריות. הדרקונים התעופפו סביב, מנשפים עשן צבעוני ומפילים גרגרי יער מהעצים, יוצרים בלגן קטן אך חמוד. הם נראו יותר שובבים ממרושעים.

אורן, בנחישות של גיבור אמיתי, החליט שעליו להחזיר את הסדר ליער. הוא שלף את שרביטו מעץ אלון מלוטש, קצהו זוהר באור כחלחל. פניו היו נחושות, מוכנות לכל אתגר קסום.

הוא ניסה לחש פשוט, 'לרחף למעלה, לרחף למטה!', במטרה להרים את הדרקונים בחזרה למקומם. אך במקום זאת, הוא עצמו החל לרחף באוויר, מסתובב בצורה מצחיקה. הדרקונים צחקקו עוד יותר למראהו המשתלשל.

אורן נחת בבטחה, קצת מבולבל אבל עם חיוך קטן. הדרקונים המשיכו להתרוצץ, אך אחד מהם, עם קשקשים ירוקים בהירים, ישב בצד ונראה עצוב במקצת. מבטו היה מופנה לרצפה, כאילו הוא מתגעגע למשהו.

אורן שם לב לדרקון הירוק הבודד. הוא הבין שאולי דרך אחרת טובה יותר מלחשים. הוא התקרב אל הדרקון בעדינות, התיישב לידו ושאל בקול רך, 'למה אתה עצוב, דרקון קטן?'

הדרקון הירוק הרים את מבטו העצוב והסביר בקול חלש שהם פשוט בודדים ורוצים לשחק. כל הדרקונים האחרים היו עסוקים בלהיות שובבים, אך עמוק בפנים, הם רק רצו חברים וכיף.

לאורן היה רעיון מבריק! הוא חשב על משחק מהנה ובלתי מזיק. 'בואו נשחק מחבואים קסום!' הוא קרא, ומיד קסם נצנץ מקצה שרביטו, יוצר ענני עשן צבעוניים ששימשו כמקומות מסתור.

עד מהרה, אורן והדרקונים שיחקו יחד באושר, קסם נוצץ סביבם בכל תנועה. הדרקונים צחקו וקשקשו בשמחה, נהנים מהמשחק החדש. היער התמלא בצלילי צחוק וכיף.

כשהשמש החלה לשקוע, אורן נפרד מהדרקונים המאושרים. היער הקסום שב לשלוותו, אך הפעם הוא היה מלא באנרגיה ידידותית. הדרקונים נופפו לו לשלום במבט של הכרת תודה, מבטיחים לשמור על הסדר עד לפעם הבאה.